אלברט סויסה על הערב בגלרית ברבור

שיעורי כתיבה טמאה


מוצאי שבת קודש מדכדכת במיוחד בעירנו תבנה ותכונן, כבר לא ממש חורף וטרם אביב, אבל הקור חוגג מתחת למעיל, והוא לבטח יחגוג שבעתיים במסעות נקודא זינגר עם ספר האמן שלו לנובוסיבירסק עיר מולדתו, ארץ השלגים. הנפש ממש נקרעת, נושאת עיניה לירח שנוסע ברחובות שערי חסד ונחלאות בין ברושים ואלונים, שואלת, מתחננת, מה לנו ולחולין, למה לא כל הזמן שבת? בגלריה ברבור מחכים למניין, אפילו היין להבדלה ומעט קרקרים עומדים מן המוכן. נקודא זינגר בזקן מחודד ועיניים נבונות, עירניות במיוחד, יוצא אל החצר ומביט אל עברי הסמטה בדאגה, הבטיחו ארבעים, אולי חמישים איש, הוא ממלמל. בו ברגע, זעקת "אמן, יהא שמיה רבה מברך" של עשרה מניינים בוקעת מהשטיבלך של בעלי התשובה, מגדישה את הסאה, חסידים רבים לאמנות אין בנמצא. זינגר מביט בי בהיסוס ומתלבט, עכשיו שאתה כאן, נדרוש ברוסית או בשפת הקודש? אני מוחל על כבודי, ומוחא, כל השפות הן שפות קודש.

בינתיים, ספר האמן מונח כחפץ של קודש על סטנדר בתוך גלריה ברבור שנדמית עתה כבית כנסת מאולתר בסיביריה וקומץ נאמנים, דוברי רוסית עם שמץ של קודש, בדחילו ורחימו נאסף מסביבו. ספר שחור, עבה, כולו אפוף עבודת יד אוהבת, כאילו סופר סתם כתבו וחתמו. בהזמנה הוא הוכתר תחת השם הקורא תיגר והתמוה "שיעורי כתיבה טמאה" שהוא תרגום של Uglygraphy Lessons במקור, וסביר מאוד להניח שהוא פרפראזה קורצת וערמומית ל"שיעורי כתיבה תמה". תחת הכותרת בא הכיתוב הבא בנוסח הפיקרסקיות חסרת התקנה והנודעת של זינגר "האחים והאחיות הנופלים והנופלות יוצאים ויוצאות למסע הפסיאודו-מדעי לאנטרקטיקה (עריסת הציוויליזציה) לחיפוש אחרי הזמן האבוד, פסיק, הרכבת הטבועה ורוחה של המוסיקה, פסיק, אשר נולדה מקומדיית המסכתות היהודית העממית!".

סוף סוף, אני משיג את כיסאי לקול צלילי סימפוניה של בטהובן שאיני מזהה והרכבת הטבועה מתעוררת ויוצאת לדרך. נקודא זינגר, דמות ירושלמית יחידה במינה, סופר, משורר, כותב מסות, מתרגם, איש תיאטרון, צייר ואמן ניאו-אקלקטי פותח את המסכת האופראית שלו בהדר ובנחת תיאטרלית של קוסם הפותח את תיבת הפנדורה של ההיסטוריה של נקודא הקטן. למרבה ההפתעה השם נקודא, אף שהוא שב ונובט באדמה הקפואה של סיביריה, הוא שם ארמי שמקורו בספרי עזרא ונחמיה. ואולי זאת הסיבה שמבחינת המבנה שלו כל העת הוא הזכיר לי מעין גרסה ציורית של דף הגמרא, כשבמרכזו עומד נקודא הקטן ומסביבו ים הזמן האבוד של ההיסטוריה הקדומה והחדשה, זרועה בתלי תלין של טקסט פרשני צפוף ומתנחשל סביב סביב. סביב כל תמה, שיעור במוסיקה, החלקה על הקרח או תרגיל בעזרה ראשונה מתפצח לו דיון רב קולות בין טקסט לדימוי שחובק זרועות עולם ונע כל העת בין היתול גרוטסקי לרצינות תהומית. כמו בעולמו של ברונו שולץ העולם נראה חדיש וקדום בעת ובעונה אחת וברקע מתהדהדים ומתחלפים להם עבר הווה ועתיד לכדי מערבולת מסחררת ביותר.


הספר הטעון והעמוס הזה, כמו זינגר בעצמו, עומד כזרע שיכול להתפתח לכל כיוון אפשרי, הוא יכול להיות רומן גדול, סדרת קומיקס, סרט של יוצר, סימפוניה או אופרת רוק, או תערוכה רב תחומית. קיימות מיליוני סיבות לצערו של אדם על כך שאינו מיליונר, אבל בשבילי אחת מהן היא ללא ספק על אי היכולת להכריז על משפט מליון דולר הבא : מר זינגר היקר, הרי לך מליון דולר, לך ותעשה עם ה - Uglygraphy Lessons שלך כל מה שעולה בדעתך, זה עשוי להיות אפילו מאוד רווחי.

"שיעורי כתיבה טמאה", ספר אמן, נקודא זינגר, גלריה ברבור
TimeOut 14.04.2011